חולות נודדים

..."....הבוקר מצא את השלושה מכורבלים בתוך שקי השינה, מנסים להתמודד עם קור הלילה המדברי. סעיד התעורר ראשון, רגיל היה להשכים קום עוד מילדותו, עת היה יוצא עם שחר לשדה עם אביו. גם באקדמיה ואחריה בשירות הצבאי הימים החלו מוקדם מאוד, לפני עלות השחר. הבוקר היה עדיין צונן וסעיד ידע שיעברו עוד שעתיים לפחות עד שתצא השמש וקרניה יתחילו לחמם את גופם. הוא הביט לצדדיו מבלי לצאת מהשק....."
"....מחרוזת השירים המזרחיים הסתיימה. שיר חדש החל להתנגן, שיר יווני, השיר של זורבה. עוד השיר מתנגן ומוריס קם על רגליו, הניח את הקלצ'ניקוב ליד הנעליים ויצא אל מעבר לצל הברזנט. כפות רגליו היחפות שקעו מעט בחול, הוא פרש ידיים לצדדים והחל לנוע בקצב המנגינה היוונית, כפי שזכר את אנתוני קווין בסרט. נדב חייך ולאחר מספר שניות הניח גם הוא את הקלצ'ניקוב, קם והצטרף למוריס, ידיו פרושות לצדדים, מנסה להתאים את צעדיו לאלו של חברו. סעיד נשאר לשבת מתחת לברזנט, מביט בשני שוביו שנעו כסהרורים, רוקדים לצלילי השיר היווני שאותו הכיר. הוא הביט בכלי הנשק שהשאירו לידו.  הם סומכים עליי. אני מרגיש אליהם כאל חברים שלי. אני לא מבין. אני לא מבין. הוא היה בסערת רגשות. זה יהיה נכון להצטרף אליהם? לא אעבור את הגבול בינינו? חשב, ואז שאל: May I join?" אני יכול להצטרף?"

"ברור! יאסו, סעיד!"

הוא קם על רגליו, היסס קמעה ואז הצטרף אל השניים, מחקה את צעדיהם. מוריס הניח את ידו הימנית על כתפו של נדב ואת ידו השמאלית על כתפו של סעיד שנרתע בתחילה, אך לאחר חלקיק שנייה נכנע והתמסר לרגע. שלושה חיילים במדים, חולצות כרוכות סביב ראשיהם ועיניהם עצומות, רקדו געגועים תחת קרני השמש הקופחת. הם נסחפו על צלילי הבוזוקי אל מקומות רחוקים, אל אנשים אהובים, הרחק מהמדבר....."...