מרקו-האיש שירה בביבי

...הוא מעולם לא דמיין שהטירונות אותה עבר בצבא, תהיה כל כך שונה וכל כך מיוחדת עד כדי הגדרתה כטירונות היחידה מסוגה בצה"ל. כן, טירונות שנראה שכמוה איש מלבדו לא שמע ואיש לא חווה. מפקדיו קראו לדבר השונה או המשונה ההוא, טירונות בודדים. בודדים עד כדי אבסורד כמעט. כי מי שמע על טירונות המבוצעת על ידי חייל בבדידות מוחלטת מחיילים אחרים, שאומן על ידי סמל בוקר וסמל ערב מידי יום בתרגילים מפרכים על גבול הבלתי אנושיים, במהלך חודש וחצי ברציפות?  

האמת היא שהסיטואציה ההיא, אליה נקלע מרקו, לא הייתה מוזרה עבורו מן הסיבה הפשוטה שהוא לא הבין באותם הימים שהיא חריגה עד בלתי הגיונית וגם, שהוא היחיד בארץ שחווה אותה. הוא האמין שכך נהגו עם כל חייל שהתגייס כמוהו ליחידה מיוחדת והאמונה ההיא סייעה לו להחזיק מעמד. שהרי אם אחרים יכולים – מדוע שהוא לא יוכל? מרקו היה טיפוס מסוג אחר. כזה שלא נהג להתלונן למרות הקשיים הרבים ונהג תמיד למלא אחר הפקודות אליהן נדרש, במלואן. כך הוא תרגם את צו מצפונו. כך הוא ראה לנכון תמיד. כך הוא חשב שיש לנהוג. ובכל זאת, לא רק בטירונות מוזרה עסקינן אלא ובעיקר בטירונות קשה במיוחד, כזו שמעטים היו עומדים בתנאיה....